ערב שבת פרשת 'ויחי'
י' טבת תשפ"ה
הדלקת נרות: 16:34
צאת הצום: 17:14
צאת השבת: 17:35
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
אנו קוראים על ימיו האחרונים של יעקב אבינו, כאשר הוא קרא לבנו יוסף ומשביעו שיעלה אותו לקבורה במערת המכפלה.
יוסף שומע שאביו חולה והולך לבקרו עם שני בניו – מנשה ואפרים – לקבל ברכה מהסבא.
יעקב אומר כי לא חשב שיזכה לראות את יוסף בנו בחיים, והנה הוא זוכה לראות גם את בני יוסף.
ומברך אותם שידגו לרוב בקרב הארץ (כפי שהדגים מתרבים, כך יתרבו הם).
כאשר יעקב בירך את נכדיו הוא שיכל (הפך) את ידיו והניח יד ימינו על אפרים שהיה הצעיר, ואילו יד שמאלו על מנשה שהיה הבכור.
יוסף ניסה לתקן אך סירב ואמר שהוא יודע אך הצעיר יהיה גדול מאחיו.
יעקב קורא לבניו על מנת לגלות להם מתי משיח יגיע,
אך רוח הקודש נסתלקה ממנו ובמקום הסוד הוא מברך אותם.
כל שבט זוכה לברכה:
ראובן – הבן הראשון שנועד לכהונה ומלכות, אך הוא איבדם במעשיו הפזיזיים בקשר למקום שנתו של אביו.
שמעון ולוי – אנשי מלחמה, תכסיסים ותככים.
יהודה – מלוכה, משיח, ושפע של יין וחלב בחלקו.
זבולון – תומך התורה (שבט זבולון עסק בסחר בים ותומך בשבט יששכר שהיה לומד תורה).
יששכר – לימוד התורה.
דן – שמשון הנביא.
גד – חוזק.
אשר – שפע של שמן זית בנחלתו.
נפתלי – פרי יפה ומילים יפות.
יוסף – סגולה, צדקנות, עין הרע לא תשלוט.
בנימין – ביניהם – שאול המלך שנלחם נגד מואב ואדום, ומרדכי ואסתר שעמדו לישראל בזמן אחשורוש.
לאחר מכן נערכת הלוויה גדולה בהשתתפות חשובי מצרים וילדיו.
יוסף חי מאה ועשר שנים.
הבטיח לכל אחיו שה' יוציא אותם לבסוף ממצרים ויקח אותם לארץ ישראל, והם הבטיחו לו שייקחו את עצמותיו כשייצאו מהגלות, ויקברו אותו בישראל (כפי שאכן הוא נקבר בשכם).
יוסף הצדיק נפטר במצרים.
**
"יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים"
חייו של יעקב אבינו נחשבים לנצחיים, כי הביטוי האמתי שלהם הוא בהמשכיות דרכו על ידי צאצאיו.
עלינו לזכור כי ההתמודדות עם קשיי הגלות היא חלק מחיי יעקב.
הקשר הפנימי של כל יהודי להמשך חייו הרוחניים והנצחיים של יעקב אבינו.
וביחד עם זאת, פונים אנו בזעקה ותביעה לאבינו שבשמים,
כי בניו הוכיחו עמידה איתנה בקשיי הגלות.
אין צורך בעוד צרות וניסיונות למיניהם, והגיעה העת לגאולה.
שבת שלום.
תגובות