ב"ה
ערב שבת פרשת 'וארא'
שבת מברכים חודש שבט
כ"ז טבת תשפ"ג
הדלקת נרות: 16:42
צאת השבת: 17:42
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
המשך השיחה של הקב"ה ומשה לאחר שבני ישראל התמרמרו על משה והוא פונה אל ה': למה הרעותה לעם הזה.?
ובתגובה ה' מזכיר את ההיסטוריה של יחסיו עם האבות.
האבות – אברהם יצחק ויעקב – לא ידעו את שמו של הקב"ה שם הוי"ה (בשונה מהשם "אלוקים" שמראה על גבורה, הרי שם הוי"ה הוא בקו החסד).
ה' סוקר את השבועות שנשבע לכל אחד מהאבות לתת להם את ארץ כנען, והוא אומר כי הוא מודע לסבל שבני ישראל עוברים במצרים.
משה חוזר לעם ישראל ומספר להם את כל הדברים אך הם עדיין מאוכזבים מכך שהגלות התחזקה והם מסרבים להאזין.
ה' אומר למשה: לך לפרעה ותאמר לו לשלוח את עם ישראל.
משה מגיב: הרי בני ישראל לא הקשיבו לי, אז כיצד פרעה יאזין.?
ואכן ה' מצרף אליו את אהרן, אחיו הבכור של משה, שנהיה הדובר ויחדיו הם יוצאים למשימה להוציא את בני ישראל ממצרים.
התורה עושה הפסקה, ומספרת על העץ המשפחתי של משה ואהרן.
ממשיכה השיחה בין ה' למשה שאומר לו "אני ה'" ומצווה אותו ללכת לפרעה ביחד עם אהרן ולומר לו שהוא צריך לשחרר את בני ישראל.
ה' אומר כי הוא יקשה את לב פרעה כדי להראות את מופתיו במצרים וכך כולם יידעו כי הוא ה'.
משה ואהרן עושים כפי שהקב"ה ציוה.
משה בן שמונים שנה ואהרן בן שמונים ושלוש שנים.
משה מנסה לפעול על פרעה כאשר השליך את מקלו שהפך לנחש, אך פרעה לא מתרשם.
בשלב זה מגיעות שתי המכות הראשונות על מצרים: דם וצפרדע.
משה פוגש את פרעה מוקדם בבוקר על שפת הנילוס ואומר לאהרן להכות במקלו את המים.
באותו רגע הפכו כל המים לדם וכל הדגים מתו.
משה לא היכה בעצמו את הנילוס כיון שהוא עצמו ניצל בעת שאמו החביאה אותו בנילוס, מכת דם ארכה שבוע ימים.
לאחר מכן הגיעה מכת צפרדע.
צפרדעים הגיעו מהנילוס וכיסו את הארץ כשהם נכנסים לבתים ואפילו לתנורים.
בשלב זה פרעה מבטיח לשחרר את בני ישראל באם הצפרדעים ייעלמו.
משה מבקש מה' שיקח את הצפרדעים כפי בקשת פרעה ולהוכיח את כחו של הקב"ה.
כל הצפרדעים מתו והריח ברחובות היה נורא, אך פרעה חזר בו ולא רצה לשחרר את העם.
ה' אמר למשה לצוות לאהרן לקחת אבק מהארץ ולזרוק מה שהפך מיד לכינים (גם כאן היה זה אהרן ולא משה כיון שהוא עצמו ניצל כאשר החביא את המצרי שהרג באדמה).
מכת כינים פשטה בכל מקום ואפילו המכשפים המצריים לא התרשמו הפעם ואמרו כי "אצבע אלוקים היא".
למרות זאת, פרעה לא שינה את דעתו וה' שולח את משה להזהיר את פרעה מפני המכה הבאה שתהיה חיות טורפות.
נחשים, עקבים, אריות ושאר חיות יגיעו לכל בתי המצרים אך לא יתקרבו לארץ גושן שם גרים בני ישראל.
מתחילה מכת ערוב ופרעה קורא למשה ואהרן ואומר להם שבני ישראל יכולים לצאת להקריב קרבן לה'.
המכה מסתיימת ופרעה מייד משנה את דעתו וחוזר בו מהבטחתו.
המכה הבאה היא דבר כבד, מחלה קשה הפוגעת בכל הבהמות במצרים, חוץ מהבהמות השייכות לבני ישראל.
לאחר מכן מגיעה מכת שחין, מחלת עור קשה הפוגעת בכל המצריים, וכמובן מדלגת על בני ישראל הגרים בארץ גושן.
ה' מזהיר שכל אדם או בהמה שיימצאו בשדה ייפגעו מברד כבד מאוד.
אלו שפחדו מה' נכנסו לבתים והכניסו את צאנם ובקרם.
המכה מתחילה ומהשמים יורד ברד מעורב באש, דבר שלא היה מעולם במצרים.
כל מי שנותר בשדה – מאדם ועד בהמה – נפגע. גם כל התבואה נפגעה.
פרעה מודה בטעותו והוא מכיר בגדולת ה'. המכה נעצרת אך פרעה משנה את דעתו שוב.
רוצים להישאר מעודכנים?
***
משה רבינו טען לפני הקב"ה כי הוא "ערל שפתיים" ולא יכול ללכת לשתדלנות לפני פרעה לטובת עם ישראל.
השיב לו השם כי ייקח עמו את אהרון אחיו.
הוא – משה – ידבר כנציג האלוקים ואהרון ישמש מתורגמן שחוזר על המסר ומסבירו בטוב טעם.
משה פונה אל פרעה בדיוק במילים שהשם ציווה אותו.
ההסברים וההמחשות היו תפקידו של אהרון המתורגמן.
אך משה רצה להיות שליח "טהור" שמעביר את השליחות בלי שום תוספת, אפילו קלה.
השכינה שדיברה מתוך גרונו הייתה מה שפתח את תהליך ההכנעה של פרעה, שהסתיים ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף.
גם היום, עלינו ללכת בדרכו של משה.
כשם שמשה בדורו הכניע את פרעה והביא את גאולת מצרים – כך גם אנו נזכה להשלים את הגברת הטוב בעולם, ונזכה לגאולה שלמה.
תגובות