ב"ה
ערב שבת פרשת 'ויחי'
מסיימים ספר 'בראשית'
י"ג טבת תשפ"ג
הדלקת נרות: 16:30
צאת השבת: 17:30
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
ימיו האחרונים של יעקב אבינו, כאשר הוא קורא לבנו יוסף ומבקש ממנו להשבע שלא יקבור אותו במצרים, אלא יעלה אותו לקבורה במערת המכפלה.
לאחר מכן יוסף שומע שאביו חולה והוא הולך לבקר אותו, ואיתו שני בניו – מנשה ואפרים – המגיעים לקבל ברכה מיעקב.
ואומר ליוסף כי הוא לא חשב שיזכה לראות את יוסף בנו בחיים, והנה הוא זוכה לראות גם את בני יוסף.
ומברך אותם שידגו לרוב בקרב הארץ (כפי שהדגים מתרבים, כך יתרבו הם).
כאשר יעקב בירך את נכדיו הוא שיכל (הפך) את ידיו והניח יד ימינו על אפרים שהיה הצעיר, ואילו יד שמאלו על מנשה שהיה הבכור.
יוסף שם לב לכך וניסה לתקן את אביו, אך יעקב סירב למעשה ואמר שהוא יודע את סדר לידתם אך הצעיר יהיה גדול מאחיו.
ומברך את נכדיו בכך שכאשר ירצו לברך יאמרו "ישימם אלוקים כאפרים וכמנשה" – וכך הורים מברכים את בניהם בערב יום הכיפורים.
יעקב אומר שה' יהיה ביחד עם בני ישראל בגלותם.
יעקב קורא לבניו על מנת לגלות להם מתי משיח יגיע, אך רוח הקודש נסתלקה ממנו ובמקום הסוד הוא מברך אותם.
כל שבט זוכה לברכה:
ראובן – בתור הבן הראשון הוא נועד לכהונה ומלכות, אך הוא איבד אותם במעשיו הפזיזים בקשר למקום שנתו של אביו.
שמעון ולוי – אנשי מלחמה, תכסיסים ותככים.
יהודה – מלוכה, משיח, ושפע של יין וחלב בחלקו.
זבולון – תומך התורה (שבט זבולון עסק בסחר בים והוא היה תומך את שבט יששכר שהיה לומד תורה).
יששכר – לימוד התורה (משבט יששכר גדלו מאתיים ראשי סנהדרין).
דן – שמשון הנביא (שפט את ישראל בזמן הפלישתים).
גד – חוזק. (רש"י מפרש שגד הוצרך לכך כיון שהוא ירש את נחלתו בעבר הירדן, ואז התנדב לעמוד בראש המלחמה לכיבוש הארץ).
אשר – שפע של שמן זית בנחלתו.
נפתלי – מהיר כמו אילה, פרי יפה ומילים יפות.
יוסף – סגולה, צדקנות, אבן ישראל ועין הרע לא תשלוט בזרעו.
הברכה האחרונה לשבט בנימין – שאול שנלחם נגד מואב ואדום, ומרדכי ואסתר שעמדו לישראל בזמן אחשורוש.
יעקב מרגיש שהוא עומד למות בקרוב, ומבקש לקבור אותו במערת המכפלה.
יעקב אבינו נפטר, והמצריים בוכים אותו בשבעים ימי אבל, כיון שכאשר הוא הגיע למצרים הוא הביא עמו ברכה (רש"י מציין כי הרעב פסק).
לאחר מכן נערכת הלוויה גדולה בהשתתפות חשובי מצרים וכמובן כל בני יעקב שעולים לחברון לקבורה.
בני יעקב נשאו את הארון באותו סדר שבו השבטים ליוו לאחר מכן את המשכן במסעותיהם במדבר סיני.
תיאור השנים המאוחרות יותר בחיי יוסף במצרים.
יוסף חי מאה ועשר שנים.
והבטיח לכל אחיו שה' יוציא אותם לבסוף ממצרים ויקח אותם לארץ ישראל, והם הבטיחו לו שהם יקחו את עצמותיו כשייצאו מהגלות, ויקברו אותו בישראל (כפי שאכן הוא נקבר בשכם).
יוסף הצדיק נפטר במצרים.
***
ביחס למסופר בפרשתינו – פטירתו של יוסף, דבר כואב ומצער, אומרת תורת החסידות שיש בזה עידוד וחיזוק, ברכה ושמחה, בהתאם לאופיו להרבות בטוב וברכה לאנושות כולה.
הדברים בולטים גם בסיום ספר בראשית:
כלל גדול למדנו "מסיימים בטוב", שבכל עניין שמתעסקים – יש לסיים בדבר חיובי ומשמח.
אם-כן, מדוע התורה מסיימת במוות – "וימת יוסף בן מאה ועשר שנים, ויחנטו אותו, ויישם בארון במצרים"?
העבדות הקשה במצרים, והגזירות האיומות והנוראיות של פרעה – היוו טרגדיה איומה ונוראית, והעכירו במאוד את מצב רוחם של היהודים;
עידוד וחיזוק נפשי שאבו ישראל מארונו של יוסף במצרים שבעצמו היה אסיר במצרים, וסימל לא רק את העבר הטוב, כשהוא שלט במצרים, אלא גם ובעיקר את העתיד טוב, כאשר יקוימו דבריו, ועם ישראל יצא ממצרים ויקח את ארונו לישראל.
שבת שלום!
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות