מספר ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, נחתה אצלי בווטסאפ קריאה של פורום ועדי ההורים היישוביים לא לשלם את תשלומי ההורים מהגן ועד לסוף התיכון. לא סתם קריאה, אלא כזו עם רשימת הנחיות מדויקת, מה כן ומה לא. עזבו שכאשר מי שאין להם שום מנדט על חיי מתחילים לתת לי הוראות, אני חוטפת את הג'ננה. זה, בקטנה. אחרי שנרגעתי, נכנסתי לעובי הקורה והבנתי שהפופוליזם והיוהרה שחשתי בסיפור הזה, מקוממות אותי אף יותר.
אז בואו נדבר על זה. כי מי שהיו אמורים לדבר על זה עם כולנו, ציבור ההורים, היו עסוקים (לעדותם) במשא ומתן בן שנה עם משרד החינוך, שהיה כנראה כל כך אינטנסיבי עד שלא נותר בידם זמן לספר לנו על זה כל השנה. ועדי הורים הם מודל מוקטן של דמוקרטיה ייצוגית. הורי הכיתה בוחרים בוועד הכיתה, ועד הכיתה בוחר נציג/ה לוועד הבית ספרי, זה בתורו בוחר נציג/ה לפורום הוועדים היישוביים, וכן הלאה. מה שאומר, שמדובר בנבחרי ציבור שמעלו בדבר החשוב ביותר לקיומה של דמוקרטיה ייצוגית – עיקרון השקיפות. מי ניהלו את המו"מ? מה היו הנימוקים והפתרונות? פרסמו פרוטוקולים? מה היו התשובות של משרד החינוך? ברור שכדי לנהל מאבק, צריך לעתים לעשות ויתורים. אולם ויתורים אמורים להגיע מתוך מודעות, גיוס למטרה, מעורבות מלאה במאבק. בהיעדר שקיפות, כל אלו לא בנמצא.
האמת היא, שהייתי בדילמה. אני הרי לגמרי בעד זה, שחינוך חינם יהיה אכן חינם. מדי שנה בתחילת ספטמבר אני מפרסמת פוסט שכותרתו "כמה יעלה לנו חינוך חינם השנה". ואתם ממש לא רוצים לדעת, זה גורם לעתים לתעוקת לב. אז החלטתי לשאול ברשתות החברתיות, מה חושבות וחושבים הורים אחרים. הסתבר לי, שאני לא לבד.
ברור להורים, שמשמעות השליפה הזו מן המותן דקה ורבע לפני תחילת השנה, היא פגיעה בילדים. רוב ההורים, מתעדפים את החינוך גבוה בסדר העדיפויות התקציבי שלהם/ן, וגם אני מעדיפה תשלומי הורים על נעלים ממותגות או החלפת רכב. מי שקשה להם/ן, יש ועדות חריגים. בשנים בהם עמדתי בראש ועד הורים בית ספרי, נהגנו לגבות סכום סמלי מכל ההורים כדי לכסות בעזרתו את תשלומי ההורים המתקשים, על מנת שאפילו לוועדה לא יצטרכו להגיע. בקיצור, הרוב פתיר.
מהתשובות הסתבר שיש ועדים יישוביים (נתניה, למשל) שלא שיתפו פעולה עם מרד תשלומי ההורים, מהטעם המנומק של הבנה בסיסית בתהליכי הקצאה תקציבית, שאינה יכולה להתבצע אד-הוק. אז מה עשינו בזה? תלמידי/ות תיכון, למשל, לא יוכלו לחוות שוב את השנה או השנתיים של חוויות שהתפוגגו.
בקיצור, הפור נפל: אנחנו נשלם גם השנה את תשלומי ההורים.
כמה נקודות חשובות לסיכום: אם ההחלטה הקוראת למרד תשלומים נלקחת ב"אי נחת" (ציטוט) – היא לא צריכה הייתה להילקח, כי אם יש ספק, אין ספק. והשקיפות המלאה מתבקשת. החלטות כאלו, כדאי שתילקחנה ביחד עם ציבור ההורים ולא רק על ידי הנציגים. עלויות החינוך גבוהות ומופרזות, יש על כך הסכמה רחבה. אבל לא כל טקטיקה של מאבק כשרה. וכמובן, שהדבר הכי הגיוני ובסיסי הוא, שאם כבר מנוהל מאבק שיש בו את "שוט" המרד, להפעיל את נשק יום הדין הזה בכיתות הנמוכות, בהן ניתן יהיה לפצות בהמשך את הילדים את מה שפספסו בזמן המאבק. לא בגנים (תקופה קריטית להתפתחות הילד/ה) ולא בחטיבה ובתיכון.
תכלס, מציעה לכולכם/ן לשקול טוב טוב אם אתם/ן מצטרפות/ים למרד המוזר הזה.
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה חברתית, מנחה ומאמנת
תגובות