אני מאשימה את ממשלת הקורונה | הטור של ליאת קמחי

אני מאשימה.
אני מאשימה את ממשלת הקורונה בפגיעה קשה בחינוך ילדינו.
בהחלטות מרחיקות לכת, שאת נסיבותיהן נגלה רק עוד 30 שנה, נסגרה מערכת החינוך שלוש פעמים. ובסך הכל מדובר במעל למאה ימים, מספר שיא בעולם. את הנזקים ארוכי הטווח אנחנו נגלה לאורך השנים. את קצרי הטווח אנחנו רואים כבר עכשיו. ילדים רכים שפיתחו חרדה מזרים וחוסר רצון מובהק לצאת מהבית, ילדים צעירים שיסודות לימודי הליבה צומצמו לשעה יומית בזום, בני נוער שהפכו לריבועים שחורים ומבודדים מתחת לשמיכה. אל דאגה, את הלחם והשעשועים קיבלנו בהבטחה חסרת כיסוי או מימון בדמות ימי לימודים בחודש יולי. ולא, בית ספר של החופש הגדול זה לא בית ספר. זה רק שם מכובד יותר לקייטנה.
אני מאשימה את ממשלת הקורונה בחוסר הגינות.
קביעת נהלים ועמידה בהם היא יסוד המנהיגות. כל מי שחגג בערב החג עם משפחתו, נסעה למשפחתה בטבריה ושיקרה לגבי זה, התפלל בתפילות רבות משתתפים, ארגנה מסיבות, חגיגות והשקות למיניהן וכל דבר שהוגדר אסור במסגרת הנהלים שאתם בעצמכם קבעתם – כולכם חסרי יושר ודוגמא אישית ובבקשה שבו בבית. אין לכן מה לחפש בכל מקום שקשור למנהיגות. איחלתי לשרים, לנשיא ולראש הממשלה בהצלחה בתפקידכם הבא.
אני מאשימה את ממשלת הקורונה בקפריזיות.
ככה זה לפחות נראה מהצד. נהלים לא אחידים שאינם מבוססים על נתונים אמיתיים. כן מותר עשרה אנשים במבנה סגור, אבל אסור להפעיל עסק של שני עובדים. סגירת בריכות שחיה וחדרי כושר ללא נתונים מבוססים. איסור טייק אווי, רק משלוחים. מותר להתאמן בחוץ, אבל ללא מדריך בתשלום. אין הופעות, אלא אם טסתם לדובאי – שם ההופעות בכיף. כולם בסגר ברדיוס של קילומטר מהבית, אבל נתב"ג נשאר פתוח לייבוא אקסלוסיבי של מוטציות זרות. הקפריזיות הזו פגעה בכלכלה אנושות. עסקים נסגרו, אנשים פוטרו ומשפחות רבות מצאו עצמן ללא מקור הכנסה. למה? נגלה עוד 30 שנה, הישארו עימנו, יש למה לצפות.
אני מאשימה את ממשלת הקורונה בפילוג העם.
נכון, הפילוג לא חדש ולא התחיל היום אבל חוסר האחידות בהתמודדות עם אוכלוסיות שונות צועק לשמיים. מחדל נתב"ג הוא אולי האחרון שבהם, אבל קדמו לכך אכיפה סלקטיבית, והבדלים בנהלים. לא ייתכן שמערכות חינוך מסויימות ישארו פתוחות בעוד אחרות סגורות כבר שבועות. לא ייתכנו הלוויות המוניות, חתונות ענק וסתם טיסות שקיבלו אישור ועדת חריגים. מה זה? זה ממשלת ישראל או מסיבת כיתה ה'1 שבה רק המקובלים (תרתי משמע) קיבלו הזמנה? או שאתם ממשלה של כולנו, או שלא. ומי שלא דואג לאינטרסים של כלל הציבור, שלא יהיה בממשלה. אין לכן מה לחפש שם. לכו הביתה.
אני מאשימה את ממשלת הקורונה בגזלייטינג.
גזלייטנינג הוא "סוג של התעללות רגשית, הכרוכה בהכחשות מתמשכות של עובדות, אשר גורמות לקורבן לחרדה מתמשכת, לבלבול, וגורמות גם לכך שהקורבן מתחיל לפקפק ביכולת לבטוח בזיכרון שלו ובהבנה הכללית שלו של המציאות". (מתוך ויקיפדיה). במקום לתת לנו תחושת ביטחון שהתוותם דרך, מבוססת על מיטב החוקרות האפידימיולוגיות, הרופאות והנתונים, אתם מזגזגים במרץ בין נהלים חסרי פשר וחסרי היגיון. נעים ללא הרף בין טפיחה עצמית על השכם על כל הצלחה 'שלכם' לבין האשמתנו בכל כשלון. ההתנהלות הזו מבלבלת אותנו, הציבור. בשנה האחרונה רבים מאיתנו חוו דיכאון, בדידות, חרדה, לחץ, פחדים קיומיים מאורח חיים סטנדרטי ועוד שלל קשיים נפשיים. אגב, לידיעתכם, מרוב סתירות כבר מזמן הפסקנו להקשיב ולהאמין לכם, עדיף לראות עוד פרק של אמילי בפריז. אפילו שם יש רמת מהימנות גבוהה יותר.
אני מאשימה את ממשלת הקורונה בניתוק.
אין לכם מושג מה עובר עלינו. איך זה מרגיש להיות אזרח שומר חוק במדינה ואשכרה לחיות כאן. למי מכם יש ילדים במערכת החינוך הממלכתית? מי מכם ניסה לעבוד בצמוד לילדים שמטפסים על הקירות בבית? מי מכם נוסע בתחבורה הציבורית? מי מכם באמת הגביל עצמו לקילומטר מהבית? מי מכם נאלץ לנהל את משק הבית שלו לגמרי בכוחות עצמו במקביל לטיפול בילדים ועבודה? מי מכם היה צריך להשיג ביגוד ונעליים לילדים שלו לקראת החורף כשכל החנויות סגורות כי נעליים זה לא מוצר חיוני? אתם מחליטים לגבינו בלי להבין את הפגיעה הקשה בחיינו, ובלי לשאת בהשלכות הישירות של החלטותיכם, ישובים לכם במגדל השן עם המשכורות המוגזמות שלכם שלא מפסיקות לטפס מעלה, יושבים בבטחה על כסאותיכם וקובעים קביעות שלא יזיזו לכם את קצה הלכלוך של הציפורן ולנו הן משנות חיים.
אני מאשימה אותנו. שאפשרנו לכל זה לקרות.
שלא הגבלנו את כמות הקדנציות המקסימלית לראש ממשלה. שלא הוצאנו מחוץ לחוק את האפשרות שראש ממשלה נאשם בפלילים ימשיך לכהן, להתמודד בבחירות ולהיבחר. שהיו בינינו רבים שבחרו בו שוב ושוב ושוב. שהסכמנו לקבל נורמה חדשה בה אם המגזר אליו אני שייכת יוצא מורווח, אז לא אכפת לי מהשאר. ששכחנו את עצמנו, מי אנחנו, מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.
השבוע הבא זה הזמן להיזכר בכל זאת. תצביעו טוב.

ליאת קמחי

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו