ברוך הבא להיכל התהילה, עומר פדידה | הטור של רועי עדן

1. חלפה כבר חצי שנה מאז פרצה לחיינו הקורונה הארורה, אבל בכל מה שקשור לכדורגל שלנו קשה להגיד שהתרגלנו. לשבת ביציע ולקפוץ בגול עם עוד עשרה בעלי תפקיד זה עדיין מוזר, בדיוק כפי שזה מוזר ובעיקר לא כיף לשחקנים. מצד שני, אפשר להתנחם בעובדה שבניגוד לקבוצות רבות אחרות, לפחות עד כה הקבוצה שלנו קיימה את כל משחקיה כמתוכנן. ביום שני, בשעת לילה מאוחרת לאחר המשחק מול בני יהודה, שלח לי חבר באחת מקבוצות הוואטסאפ צילום של טבלת הליגה והוסיף "למסגר ולתלות". ראיתי אותנו במקום השלישי. לצד העצב על ביטול משחקים וקיום משחקים  באווירה קשה, הרגשתי את שמחת הניצחון. הרגשתי שבתוך כל השיגעון הזה אפשר לתת עונה באמת טובה הרחק ממאבקי ההישרדות. אז איפה קונים מסגרת ירוקה?

2. דקות הפתיחה נגד בני יהודה היו לא רעות, עד השער בדקה העשירית. בדיוק כמו השער השני שספגנו ממכבי פתח תקוה, גם הפעם כדור עומק ארוך חתך בקלות רבה את קו ההגנה מבלי שהקישור האחורי שלנו הטריד יותר מדי את ליואיץ', מבשל השער. עד שפוצ'יבה נזכר בתפקיד שלו, אטנדה כבר הספיק לראות את הגב של בן שמעון, כובש השער. אני מאד מקווה שתורג'מן לא מסונוור מדי מהמהפך ומבין שאסור לספוג משחק אחרי משחק גולים כל כך דומים וקלים, בדיוק בשביל זה יש אימונים. מילה על איתמר ישראלי – הוא כמובן לא אשם באף אחד מהשערים האלה, אבל בעונה שעברה הוא במו ידיו הביא לנו לא מעט נקודות עם הצלות במצבים כאלה, נקווה שכבר במשחקים הקרובים נראה אותו חד יותר בעימותים האלה. עד סיומה של המחצית הקבוצה נראתה כבויה. מלבד כדור עומק נהדר של סולומון לעברו של סוקונה, שלא באמת הצליח לאיים על השער עם בעיטה חלשה, ששיקפה בעצם את יכולתו הכללית מפתיחת העונה, הקבוצה פשוט לא תפקדה. נקודת האור היחידה הייתה מנהיגותו של טל מכלוף, שכל הזמן כיוון ועודד את חבריו. תורג'מן, שבחר מסיבותיו לפתוח עם קיזיטו ודסה על הספסל, חייב לתת את הדעת על החצי הראשון האיום, שהיה קשה לצפייה במיוחד עבור משפחת שום ביציע. החילופים עשו את שלהם ובחצי השני ראינו קבוצה יוזמת ואחרת לחלוטין – רייכרט ניווט נהדר במרכז השדה, היה משחק לחץ גבוה שאף הניב את השוויון אחרי חטיפה של עומר דנינו, דסה היה פעלתן, היו כמה הברקות מעניינות עם הכדור של מייקל אומוה, ומעל כולם היה קיזיטו שלא הפסיק להטריד את הגנת האורחת והיה הגורם המרכזי למהפך המדהים שעשינו עם סחיטת הפנדל ובישול נהדר לדסה.

3. לא שכחתי את הקפטן והאב הטרי שלנו, שהגיע לעוד יום עבודה וכבש צמד. כאשר גיבשתי בקיץ 2014 עם חבריי לעמותת האוהדים "הלב הירוק" את רשימת השחקנים הכי גדולים שלנו בכל הזמנים שהטביעו חותמם במועדון על בסיס הקריטריונים השונים שקבענו, זכור לי שהייתי מאד מוטרד מההווה. אמרתי לחבריי שאני מתקשה למצוא ולו שחקן בודד משנות האלפיים שראוי להכנס להיכל התהילה ולהיות בעתיד חלק מפרויקט טקסי ההוקרה של שחקני העבר שלנו. היום אני כבר רגוע לגבי העניין הזה, אין ספק שאפשר לומר באותה הנשימה ומבלי להתבלבל שמות כמו יאיר נוסובסקי, עופר נוסובסקי, יגאל הלל, ישראל פוגל, יצחק שום, אלי יאני, יצחק מיימוני, מוטי יברבאום, מייקל יפה ו… עומר עומר פדידה.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו