צוות מחלקת הריאות בקומה השישית של בניין האשפוז בבית החולים מאיר של הכללית, מחלקה שעשתה הסבה לטיפול בחולי קורונה, עושה יומם ולילה כדי לטפל בחולים המאושפזים במקום. אחות המחלקה מזה שמונה שני ומנהלת הסיעוד במחלקה, ואפיה נאסר, בת 55, נשואה ואמא לשלושה, תושבת טירה, עושה את דרכה מדי יום לבית החולים. היא מספרת שהעבודה שלה בצמוד לחולי קורונה מעוררת חששות במשפחה, אבל שמתגברים עליהם. "לא קל להם שאמא שלהם נמצאת בחזית ומטפלת בחולי המגיפה", היא אומרת, "אבל הם מבינים שזו האמא שלהם ושצוות מחלקת הריאות הם המשפחה השנייה שלי. הם מבינים שכרגע זה המקום שלי והם גאים בי. אני רואה את זה בעיניים שלהם. יש לי גם בן רופא ובן אח ואנחנו מדברים על זה בבית. כמובן שיש גם חששות, אבל אנחנו נותנים מקום לחששות של כולם. זו משימה שחשוב שנצליח בה יחד".
כשהתחלת לעבוד במחלקה תיארת לעצמך שתגיעי לסיטואציה כזו?
"מעולם לא. נכון שאנחנו תמיד מתכוננים למצבי מלחמה, טרור או רעידת אדמה אבל לא למצב של מגיפה. זה כמעט בלתי יאומן. זה משהו חדש שנפל על כולנו ואנחנו מתמודדים אתו ולומדים אותו כל יום מחדש".
לצוות היה קשה לקבל את זה שהם צריכים לעמוד בקו הראשון?
"כשהתחילו לבנות את המחלקה ולהכין אותה לקבלת החולים אספנו את הצוות ושמענו את דעתם ואת תחושותיהם. כולם אמרו שהם חשים חוסר ודאות אבל יחד עם זאת הם חשים גאווה שאנחנו אלה שנבחרנו להיות בחזית, לטפל בחולים וללמד צוותים אחרים כיצד לעשות זאת. זו האחריות שלנו ואנחנו שמחים לטפל בחולים".
ספרי איך נראית משמרת האחיות.
"בכל משמרת שתי אחיות נכנסות פנימה לטפל בחולים, כמובן כשהן ממוגנות היטב ותוך שהן מנסות להוריד את זמן הטיפול למינימום. מצד שני, הצוות עומד לפני המצלמות וצופים בנו, רואים מה קורה איתנו ועם החולים ובודקים שהכל נעשה טוב. זו שגרת היום יום שלנו".
איך החולים מרגישים?
"זה לא קל. אנחנו מרגישות את הבדידות שלהם ומבינות אותם ומשתדלות לעזור להם עד כמה שאפשר. בית החולים נותן תחושת ביטחון. יש מרכז שירות שמדבר איתם כל יום איתם על התחושות שלהם ומוודא שהצוות שלנו מתנהג איתם היטב. כרגע החולים מקבלים את הטיפול המקסימלי".
פרסמנו בצומת השרון שתושבים בטירה שהיו אמורים להיכנס לבידוד התעלמו מההוראות. כבת העיר, מה זה עושה לך?
"אני אומרת לכל התושבים בישראל: תישארו בבית ותנו לנו לטפל בכם. ככה נצליח לצמצם את תפוצת המחלה ולטפל בכל חולה. תישארו בבית, תשמרו על עצמכם ותנו לנו לעזור לכם".
את מפחדת שהמצב יהיה כמו באיטליה, שם הצוותים מחליטים את מי להנשים ואת מי לא?
"אין לי חשש שיהיה כאן כמו באיטליה. הכנו את המחלקה היטב. יש לנו מספיק מכונות הנשמה ובית החולים הזמין עוד מכונות ומשרד הבריאות מטפל בנושא. כל הצוות הסיעודי מקבל הנחיות והכשרות בנוגע להפעלת מכשירי הנשמה. אנחנו בוחרים לעבור כל יום בעתו. אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד".
הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
תגובות