רצח התינוקת בהוד השרון: הרופאים במאיר מספרים על הדרמה הגדולה ומודים – "אנו לוקחים את המראות הביתה"

“אני בטוחה שהצוות עדיין לא עיכל את גודל האירוע. אנחנו בעיקר מגייסים כוחות דרך הטיפול בילדה ובקשר בין הבת והאם. אבל זה בוודאות האירוע הכי טראומתי שהייתי בו, והייתי בכמה. רוב הרופאים פה הורים וזה בלתי נתפס”. כך אומרת השבוע מנהלת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים מאיר ד”ר דגנית אדם-כהן, ימים ספורים לאחר שהיא וצוות בית החולים טיפלו בשתי האחיות, תינוקת בת עשרה חודשים ובת שלוש, נפגעות האירוע הקשה שבו רצח תושב הוד השרון ברק בן עמי את הבת התינוקת ופצע קשה את אשתו ובתם בת השלוש.

“נורא קשה לנתק את העבודה מהבית. את לוקחת איתך את המראות שראית”, אומרת ד”ר אדם-כהן, “את מנסה לשתף את הקרובים שלך. באותו היום ניהלנו את האירוע הזה בעיקר נשים בכירות במערך וכולנו אימהות. אחרי אירוע כזה אנחנו מנסים לגייס את הכוחות שלנו. כל אחד הולך הביתה ומנסה לעכל את מה שעבר ומחבק חזק את הילדים שלו. בבית החולים כבר ביום האירוע דאגו למשפחה וגם לנו לתמיכה של עובדות סוציאליות והשירות הפסיכולוגי. אני חושבת שזה אירוע שייצרב בזיכרון של כל אחד מאיתנו. אין ספק שאנחנו מצולקים ממקרים כאלה, אבל זה חלק מהעבודה שלנו. אין מה לעשות. זה לא פשוט”.

ברק בן עמי ומשפחתו

כשהוכרז בבית החולים קוד כחול היתה ד”ר אדם-כהן בביקור הבוקר ביחידה. “אמרו שיש אירוע עם פצועי דקירות”, היא מספרת, “לא ידענו כמה פצועים אנחנו מקבלים. אחרי זה התארגנו צוות של מיון ילדים שנוהל על ידי ד”ר הדס יחיעם בחדר אחד, ואני וד”ר איילת שלו ומהמיון בחדר אחר. בשלב הזה נכנסות למיון ילדה בת שלוש מעורפלת הכרה, לא מונשמת, לטיפולה של ד”ר יחיעם. במקביל הוכנסה תינוקת בת 10 חודשים מונשמת לחדר שלנו. באותו הזמן ניהלנו את החדרים במקביל ולא ידענו כל אחד מה קורה בחדר השני”.

בת העשרה חודשים הגיעה לחדר המיון תוך כדי החייאה עם פצעי דקירות קשים בצוואר ובחזה. הרופאים נאלצו לקבוע את מותה. “היה ניסיון לעשות פעולה כירורגית”, מספרת ד”ר אדם-כהן. “ראינו שיש לה דימום בלב וחשבנו שאולי נצליח לנקז אותו. זה היה ניסיון נואש. למעשה בחדר ניתוח, לשם העלינו אותה כדי לסדר את הבעיה, קבעו את מותה”.

״התינוקת הגיעה ללא סימני חיים”, מספר מנהל שירות הטראומה ד״ר אורי יסלוביץ׳, “ניסינו להציל את חייה על שולחן הניתוחים אבל הפציעות היו קשות מדי ונאלצנו לקבוע את מותה בחדר הניתוח. הילדה בת השלוש הגיעה במצב של שוק ודימומים רבים. יוצבה בחדר הלם ועברה ניתוח כלי דם מציל חיים״.

בתחילה בת השלוש קיבלה דם, הונשמה והתייצבה. לאחר מכן עברה בדיקת סיטי-אנגיו (סיטי כלל גופי מהראש עד הרגליים, א”א) שהצביע בבירור על פגיעות של כלי דם ראשיים. לאחר שעברה לטיפול נמרץ ילדים כדי לייצב אותה לקראת הניתוח נכנסו לניתוח כל אנשי מחלקת כלי דם. “הצוות כלל את ד”ר סימוני פייר שהגיעה מהבית וד”ר יסולוביץ’ וד”ר יסאם שהאב. שלושתם יחד עם ד”ר דוד אופנשטיין שניהל את הרדמת הילדים שלה, ביצעו ניתוח מוצלח”.
ד״ר סימוני פייר מנהלת יחידת כלי דם שהוזעקה יחד עם שני רופאים בכירים נוספים לטפל בילדה: ״ניתוח כזה הוא מאד מורכב כי מדובר בפגיעה חמורה בצוואר ובילדה מאד צעירה. לאור הנסיבות הקשות התגייסו באופן מלא ומשמעותי צוותים מיחידות בית החולים לטובת הטיפול באופן מיידי”.

מנהל היחידה לרפואה דחופה ילדים במאיר, ד”ר אהוד רוזנבלום, נכח אף הוא בניתוח. “הגעתי אחרי הטיפול הראשוני במיון כשכבר הכריזו על תינוקת אחת כמתה ואחותה הייתה בבדיקת סיטי כדי לאבחן את חומרת הפגיעות”, הוא מספר, “עליתי לסיטי ופגשתי אותם שם ומשם עליתי איתם יחד לטיפול נמרץ ולחדר ניתוח לצורך תיקון הפציעות. לילדה בת השלוש היו פציעות מסכנות חיים בצוואר בשתי נקודות. ראינו שיש דימום מאזור הזה. הייתה נפיחות ובהערכה הראשונית במיון ראינו שהיא בשוק. היא טופלה בנוזלים ובמוצרי דם והתייצבה ובבדיקות נוספות ראינו שיש פגיעה בכלי דם בצוואר ולכן היא נכנסה לחדר ניתוח, שם נמצאו פגיעות בכלי דם גדולים שנתפרו ונסגרו והניתוח עבר בשלום אחרי מספר שעות”.

היה בשלב מסוים חשש שזה לא הולך כמו שצריך?

“הייתה הבנה שהדבר הזה הוא סופר נפיץ. בכל זאת מדובר בדימום בכלי דם ראשי בצוואר ואתה אתה יודע בכל רגע נתון לאן זה יכול ללכת. למזלנו, ובזכות העבודה הנחושה, זה הלך רק לכיוון אחד. לא הייתה נקודת שבר, אבל הייתה הבנה שהיא יכולה להופיע”.

“בסיום הניתוח היא הגיעה אלינו בחזרה לטיפול נמרץ ילדים”, אומרת ד”ר אדם-כהן, להמשך טיפול והתייצבות. למעשה מיום שני היא כבר נושמת ספונטנית בלי תמיכה מכאנית, כשהיא יציבה. האמא שעברה מבית החולים בילינסון אלינו למאיר לפני יומיים במיוחד כדי להיות איתה ויתר בני המשפחה נמצאים לצידה כל הזמן”.

זירת הרצח בהוד השרון. צילום מוטי מילרוד

אירוע כל כך קשה, עם ילדים, הוא בטח מאוד יוצא דופן.

ד”ר רוזנבלום: “ברור שזה לא דבר רגיל לראות ילדים קטנים עם פציעות חודרות דקירה או ירי. אבל חשוב לומר שהיינו מאוד ממוקדים במשימות ההצלה. לא משנה מבחינתנו מה קרה ולמה, אנחנו מטפלים בפציעות עצמן, בילד ובמשפחתו. בחוויה האישית שלי, אנחנו לא מאפשרים לדבר הזה לחדור פנימה. אסור שיהיו שגיאות. אתה חייב לתת טיפול מיטבי תוך זמן קצר. רגשות מובילים להססנות ולכל מיני דברים שהם לא בהכרח טיפול מדויק ונכון. בחדר החייאה אתה רוצה שהמטפל יהיה מפוקס ובעל מחשבה בהירה ורציונלית. זה מצב קיצון שבו אתה צריך לעשות הפרדה. אתה צריך להיות ממוקד מאוד ולנסות להדוף את הרגשות שלך. ואז רק עם שוך הסערה פתאום זה חוזר”.

כלומר?

“כל אחד מגיב על פי עולמו הפנימי, עם מנגנוני ההגנה שלו. במקרה הזה זה לא פשוט למטפלים. ראיתי את זה עלינו ועל האנשים שסביבי. ראיתי מה זה עשה לחלק מהאנשים, זה לוקח למקומות קיצון. אני יכול לומר כאדם שפגיעה מכוונת בילד היא משהו שתמיד מוציא אותי מאזור נוחות שלי. זה גורם לחוסר איזון. בילדות יש משהו מאוד טהור ותמים והתפקיד שלנו כמבוגרים הוא לתת לילדים תחושת ביטחון, מקום בטוח והגנה. אבל אם יש מקום אחד שבו הילד צריך לשים את הראש ולדעת שכולם בעדו זה המשפחה הגרעינית שלו. כשהדבר הזה נסדק, לי כהורה זה לא פשוט. כשאני נתקל בזה זה מערער לי את יסודות הקיום בעולם. איך דבר כזה קורה. אני אישית הייתי צריך לחבק את הילדים שלי ולקחת כמה שעות ואף יותר כדי להחזיר את המחשבה שלי למקום הנורמלי. אבל אני יכול להבטיח לך שגם אני וגם הצוות חזרנו מהר מאוד לעניינים ואני מצדיע להם”.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו