שנה אחרי שהציל את חברו בחברון, סמל אורי דרויאן מפקד על הדור הבא של לוחמי הנח"ל

"בשבע בבוקר הגיע פלסטיני למחסום. הוא מלמל משהו בערבית למפקד המחלקה שלי, שניגש ולקח ממנו את הדף שהוא החזיק. באותו הרגע הוא הוציא סכין מהג'ינס וניסה לדקור את המפקד שלי, שהצליח להדוף אותו אחורה. המחבל ראה שהוא לא מצליח לדקור את המפקד שלי, אז הוא הלך לחייל שהיה לידו וניסה לדקור גם אותו. הם החלו להיאבק והיו ממש צמודים אז לא יכולנו לירות כי פחדנו לפגוע בחבר שלנו. ברגע שהם נפלו על הרצפה, אני והמ"מ שלי רצנו לכיוון חבר שלי וירינו במחבל".

סמל אורי דרויאן (20), תושב כפר סבא, לוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, הספיק לא מעט במהלך השנה ועשרת החודשים בהם הוא משרת בצה"ל. מעבר לתקופת הטירונות ולהכשרתו כלוחם בחטיבה, הספיק דרויאן גם לבצע תעסוקה מבצעית בגזרת חברון בתל רומיידה, שבשיאה סיכל פיגוע דקירה והציל את חברו לצוות.
בימים אלו הוא החל לפקד על לוחמי שייטת 13, יחידת הקומנדו הימית של צה"ל, שהתגייסו השבוע יחד עם המתגייסים החדשים של חטיבת הנח"ל, עליהם יפקד במשך שמונת החודשים הקרובים בבסיס האימון החילי של החטיבה.

איך זה מרגיש להיות עכשיו בצד השני ולפקד על לוחמים חדשים?

"זה משהו שצריך להתכונן אליו וללמוד להתנהג טיפה אחרת. צריך להיזכר איך זה היה עבורך כשאתה היית בטירונות, להיזכר איך המפקד שלך התנהג, מה הוא אמר לך. אתה מתכונן לזה שכנראה יהיו גם חיילים בעייתיים וללמוד איך להתמודד איתם כשיהיה להם קשה, לדעת לעודד אותם ולדרבן אותם ולגרום להם להיות חזקים גם כשעייפים, ושתמיד יידעו להמשיך".

אמרת שמהתחלה ידעת שאתה רוצה להיות לוחם. זה כמו מה שדמיינת שזה יהיה?

"מאוד רציתי להיות לוחם, בעיקר בחטיבת הנח"ל כי גם אבא שלי שירת בחטיבה ולחם עמה במלחמת לבנון הראשונה. גם שני בני הדודים שלי שירתו בנח"ל, וכשהתגייסתי ביקשתי מקצין המיון להשתבץ לחטיבה. לא פשוט להיות לוחם. זה לעשות יציאות של 17- 4, זה קושי פיזי וגם נפשי, לפעמים אתה לא רואה את הבית. אבל אתה מבין שלהיות לוחם זה חשוב, יש לך את החברים שתמיד איתך ואתה עובר איתם את הכל ביחד ואז זה יותר קל".

ובכל זאת, גם לאחר כל האימונים וההכשרות שעבר במסגרת תפקידו, הוא לא שיער שמהר מאוד לאחר סיום הטירונות וההכשרה, יסייע לסכל פיגוע דקירה ולהציל את חברו לצוות, שהתגייס יחד איתו, חבר ששירת לצידו מהיום הראשון בטירונות. בתום שמונת החודשים של הכשרתו כלוחם, הוא תפס קו יחד עם חבריו לגדוד בחברון, בתל רומיידה, בתקופת גל הטרור שפקדה את המדינה. ביום שבת בבוקר, ב-17 בספטמבר אשתקד, בעת ששמרו בנקודת המעבר תמר שבתל רומיידה, הגיע פלסטיני לנקודת המעבר ודקר את אחד מהחיילים ששמרו במקום. דרויאן ומפקד המחלקה שלו השתלטו על המחבל וירו בו למוות. סרטון מאותו האירוע הופץ במהרה בכלי התקשורת, בו רואים בדיוק את רגעי ההתרחשות והריצה המהירה של החיילים לכיוון המחבל שהצליחו בתגובתם המהירה לנטרל את המחבל. החייל שנדקר נפצע באופן קל ופונה לבית החולים.

איך זה מרגיש לראות מישהו דוקר חבר שלך ולדעת שהצלת אותו?

"אני לא רואה את זה ככה. אני לא מסתכל על עצמי כעל מי שהציל אותו, כי זה מוציא אותי גיבור ואני לא גיבור. בסך הכל עשיתי את התפקיד שלי. הוא חבר מאוד טוב שלי עד היום, התחלנו את הטירונות ביחד ואת כל השירות שלנו עד עכשיו עברנו ביחד. בדיעבד אני יכול להגיד הרבה דברים, אבל באותו רגע לא חשבתי על כלום. חבר שלי נדקר בצוואר, ובאותו הרגע שהרגתי את המחבל, הגיעו אמבולנסים ושוטרים וכל מיני יחידות והתחילו לתחקר אותנו. אני לא חשבתי הרבה. בעיקר רציתי לעצור אותו כדי שהוא לא ייפגע בחבר שלי".

איך אתה חושב שהאירוע הזה השפיע עליך?

"זה לא היה פשוט. בהתחלה עוד התנהגתי כאילו שהכל היה בסדר, וחברים שלי מאוד עזרו לי והיו סביבי, ולא נתתי לעצמי להתעמק בזה כי ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון. זה גם נתן לי מוטיבציה להמשיך, כי הבנתי כמה התפקיד שלי חשוב וכמה אני נמצא במקום הנכון, כמה להיות לוחם זה חשוב. בהתחלה אתה לא מאמין שזה יכול להגיע אליך. אתה אומר לעצמך שאין סיכוי שיבוא מחבל וידקור אותי ואז אתה רואה שזה לא רחוק ממך בכלל. יום לפני האירוע חבר אחר שלי מהמחלקה נדקר, ממש ליד אותו המקום. אני חושב שבאיזשהו שלב אתה מבין שזה פשוט התפקיד שלך בתור לוחם".

פיגוע הדקירה באותו יום היה אירוע הטרור החמישי שהתרחש בתוך יממה. יום לפני כן, נפצע חייל מגדוד 50, חברו של דרויאן, בפיגוע דקירה במחסום ג'ילבר שבחברון, כאשר מחבל חמוש בסכין הגיע לעמדה המפרידה בין הישוב היהודי בחברון לשכונות הפלסטיניות ודקר את הלוחם בפניו. הלוחם הגיב בירי יחד עם חברו לעמדה, והצליח להורגו. מוקדם יותר באותו היום, נורה ונהרג מחבל שרץ עם שתי סכינים בידיו לעבר כוח מג"ב בשער שכם בירושלים וניסה לדקור שוטר. פיגוע נוסף נוסף סוכל בכניסה לקריית ארבע כשמחבל נורה למוות כאשר ניסה לדרוס נערים בטרמפיאדה. באותו היום, התרחש אירוע טרור בו בקבוק צבע ואבנים הושלכו לעבר אוטובוס וניפץ את שמשת האוטובוס שעשה דרכו למעלה אדומים, והנהג נפצע קל.

בזמן שהסרטון – בו נראה דרויאן משתלט יחד עם חבריו למחלקה על המחבל ומצליח לסכל את האירוע – הופץ בכלי התקשורת, הוא החליט לשמור את הופעתו בסרטון לעצמו ולמשפחתו הקרובה ביותר. "אף אחד לא ידע שזה אני בסרטון. רק המשפחה שלי. גם החברים שלי מהבית לא ידעו מזה. לא רציתי לרוץ ולספר. זה היה אירוע מאוד מדובר והיו עליו כתבות כל הזמן. במשך חודש לא הפסקתי לראות את הפיגוע הזה. אני לא חושב שהרבה אנשים יודעים שזה אני שם".

מה אמר החבר שלך שהצלת אותו? ואיך הגיבו אלו שידעו על האירוע?

"הוא הודה לי וגם המשפחה שלו התקשרה אלי. גם המג"ד והמח"ט אמרו עלי דברים טובים, שחתרתי למגע ולא פחדתי. רואים בסרטון שהגבתי ממש מתוך אינסטינקט, שאני רץ ממש מהר ולא חושב לרגע".

חודשים ספורים לאחר האירוע הוא יצא להקצאה הראשונה לפיקוד, לקורס מ"כים שבסיומו פיקד במשך חמישה חודשים על כיתת לוחמים בגדוד 50 בגבול עזה, לוחמים ותיקים ממנו. "מאוד רציתי לצאת לפיקוד. רציתי לעשות משהו מעבר, להיות מעבר ללוחם, ולגוון את השירות. הלוחמים שפיקדתי עליהם היו ותיקים ממני בשנה וזה היה אתגר מאוד רציני. בהתחלה הם מסתכלים עליך כאל 'צעיר' אבל מהר מאוד התחברנו והם העריכו אותי וידעו להקשיב".

גילית על עצמך דברים חדשים בתור מפקד?

"גיליתי את האחריות שיש לי. הפכתי להיות הרבה יותר אחראי. בתור לוחם רגיל יש לך אחריות, אבל הרבה פחות ממפקד, כי אתה עושה את מה שאומרים לך וזהו. בתור מפקד יש דברים שאתה צריך לעשות לבד, ולשים את עצמך בצד וקודם כל לדאוג לחיילים שלך".

דרויאן אומר כי המעבר מפיקוד על לוחמים ותיקים יותר לפיקוד על טירונים, הוא מעבר משמעותי. "אני חושב שזה תפקיד משמעותי. זה לעצב את החייל מאפס, ללמד אותו מה זה להיות חייל, מה זה משמעת ועמידה בזמנים ובשלב יותר מתקדם ללמד אותו מה זה להיות לוחם, ללמד אותם את כל סוגי הלוחמה, בשטח בנוי, סגור, שטח פתוח. ללמד אותם מהרגע שהם מגיעים באוטובוס לבקו"ם ועד שהם נהיים לוחמים".

הוא גדל ביישוב שער אפרים וכבר שנה שהוא מתגורר בכפר סבא, בשכונה הירוקה. השבוע הוא חזר מרגילה והחל לפקד על החיילים החדשים. הוא אומר, כי אם יש משהו שחשוב לו להנחיל לחייליו, זה הקשר האנושי בין החיילים. "מאוד חשוב לי להנחיל בהם את ערך הרעות, ולתת קשר אישי לכל חייל. שקודם כל יהיו בני אדם. לפני משמעת. משמעת זה חלק מאוד גדול שהם יצטרכו ללמוד, והם ילמדו אותו כמו שצריך, כמו שלומדים בטירונות. מה שחשוב זה להנחיל בהם את התחושה שהם יכולים לעשות הכל בקלות, כי אם המפקד שלהם יודע לעשות פעולות מסוימות בקלות, הם יידעו שגם הם מסוגלים. אני מאחל ללוחמים החדשים הרבה בהצלחה, ושיזכרו תמיד שהתפקיד שלהם חשוב, גם אם לפעמים נדמה להם שלא".