הילד גלי חכים מטבריה היה חניך בפנימיית שטיינברג. היום הוא המנהל: "אני גאה בשורשים שלי"

כשגלי חכים, כיום בן 38, נכנס בשערי פנימיית שטיינברג בכפר סבא כשהתחיל ללמוד בה בכיתה י’, הוא לא יכול היה לדעת שהקומפלקס הזה עתיד להיות ביתו לעוד שנים ארוכות קדימה.

הוא היה ילד טוב טבריה, תלמיד מחונן שמוריו האמינו שעליו לקחת קדימה את היכולות שלו ולהתפתח מחוץ לחממה המקומית. בהתחלה הוא סירב, נרטיב שחזר על עצמו בכל שלב בקריירה שלו, גם כשהוצע לו לחזור לפנימייה כמדריך בתום הטיול שאחרי הצבא, כשהוצע לו להיות רכז וכשנתנו לו את האפשרות לנהל פנימייה אחרת. איכשהו תמיד צצה הזמנות שניה שהוא לקח בשתי ידיים. בשלוש השנים האחרונות הוא המנהל השלישי בסך הכל של הפנימיה שחגגה לפני שנתיים 50 שנים להיווסדה.

“אתה יודע מה זה להיכנס לשיחה עם חניך בחדר המנהלת בתיכון רבין? אותה מנהלת שאתה ישבת בפניה לפני 23 שנים? זה מבלבל”, הוא אומר. “אתה פתאום חושב לעצמך מי נמצא בשיחה פה, אני או החניך? רותי לזר, מנהלת התיכון שלי כשהייתי תלמיד פורשת השנה לפנסיה. אתה יושב מולה ומדבר איתה על דברים עקרוניים – וזה מגוחך. מצד שני אני חייב להיות טוב במה שאני עושה, חייב להיות מחובר”.

שלא תחשוב שאתה קוריוז?

“זה גימיק נחמד, הנה הבוגר שחזר להיות מנהל. אבל אני חושב שגם שם מהר מאוד הבנו ביחד את השותפות והאחריות, וזה עובד ומצליח. אני אוהב את מה שאני עושה, קם בבוקר בשביל לעשות את זה והרבה לפני שאני נרדם אני חושב מה עוד יש לעשות. כל יום מסתיים בזה שלא עשיתי מספיק. כך היה גם עם במפגש עם דוד מיזלמן, מנהל הפנימיה הראשון. כיום הוא מחזיק את הארכיון שלנו ואחראי לקשר עם הבוגרים. אני יושב בכיסא המנהל והוא יושב בכיסא אחר במשרד. ופתאום יש תקשורת אחרת. ‘אדוני המנהל’ ו’שאדוני המנהל יפנה לי קצת זמן’. אין ספק שסגירת מעגלים זה תמיד מצחיק”.

קבוצת רכיבה וחוג אפליקציות

רק לפני כשנתיים עמד חכים, נשוי ואב לתכלת בת השבועיים – באחד המבחנים הקשים שלו כשפרצה שמועה שחלק ממגורי הפנימייה יפונה לטובת מיזם נדל”ן. בעירייה אמרו שיוקם שם מוסד חינוכי נוסף. המשמעות הייתה ששטיינברג עלולה להיסגר. מה שבטוח זה שמנהל שגדל בפנימייה מעורב רגשית הרבה יותר מאשר אם היה עומד בראש המוסד מנהל שבא מבחוץ. “זו הייתה מבחינתי מלחמה על הבית”, מודה חכים. “גם הבוגרים היו מאוד מגויסים מתוך תחושה שלא מוותרים, בטח כשבוגר מנהל את הפנימיה. למזלנו קרו שינויים בעירייה שעצרו את התהליך. חשוב לשמור על מבנה. יש פה זיכרונות שקשה להפיג, יש משמעות למרחב הזה בתוך העיר. יש פה בועה של חיים. עשינו כל מה שצריך, מכתבים, שיחות, פניה לתקשורת וראיונות כדי שהגזירה הזאת לא תצא אל הפועל”.

פנימיית שטיינברג

שטיינברג היא פנימייה של האגודה לקידום החינוך – ארגון חינוכי-חברתי העומד מאחורי 16 מוסדות חינוך ייחודי, תכניות ופרויקטים חינוכיים ותוכניות בתחום העלייה והקליטה הפועלים ברחבי הארץ. בין מוסדות החינוך של האגודה: תיכון ופנימיית בויאר, פנימיית אורט נתניה, בתי הספר הפלורליסטיים “דרור”, “רעות” ועוד. חניכי הפנימייה לומדים בשמונה בתי ספר בעיר: חטיבות הביניים שז”ר ושרת, והתיכונים כצנלסון, גלילי, הרצוג, רבין, אורט שפירא ואורט שמיר. רבים מהתלמידים מגיעים מחוץ לעיר, חלקם תושבי כפר סבא עצמה.

“זה מוסד מאוד חשוב, פנימייה ייחודית בארץ פנימייה עירונית שאין בה בית ספר”, מסביר חכים. “הפנימיה היא כמו בית והילדים לומדים ומתחנכים במוסדות החינוך העירוניים. החניכים שלנו משולבים בכל תחומי החיים שלהם בעיר והעיר משולבת אצלנו. חשוב להבין ששטיינברג היא פנימייה חינוכית – לא פנימיית רווחה. יש משמעות לעובדה שבתוך עיר פועלת פנימייה כזו”.

הילדים בפנימייה חוזרים מידי יום לארוחת צהריים, לפעמים ילדים מאותו החדר חוזרים בשעות שונות. אחר כך עומדים לרשותם מרכז למידה, שיעורי עזר, תגבורים, חוגים כמו קבוצת רכיבת אופניים, קבוצת ריצה, קבוצה של ארגון ‘אחרי’, חדר מוזיקה ושיעורי קלידים, גיטרה, הרכבים ושירה, תיאטרון ואמנות. מי שמעוניין יכול ללכת לחוג דיג’יי ואחרים יכולים ליהנות מחוג פיתוח אפליקציות או יוגה. “לא משעמם להם, הם מאוד עסוקים”, מתגאה חכים. “אחר הצהריים הם גם משתלבים במסגרות העירוניות, מתנדבים במד”א, במשמר האזרחי, בבית הקשיש ופעילים בתנועות נוער ובמסגרות נוספות”.

בסיבוב איתו במבנה הפנימיה חשים שהוא מכיר את המקום על בוריו, אבל גם מכיר את נפש חניכיו. הוא עוצר מולם, שואל לשלומם דואג לצרכיהם. כאן יש תלמידה שקוראת לו “קודמי לתפקיד” כי היא מאמינה שבעתיד תשב בעצמה על כס הניהול, אחרים הם אחים שגרים ביחד במקום. הוא מכיר כל אחד ואת תחום עיסוקו, זו לומדת דרמה וההוא מנגן בפסנתר. “ההבדל בין הימים שאני הייתי חניך להיום הוא שאני חושב שהיום אנחנו מדויקים יותר ורואים ברמה אישית יותר את הילד, את המענים ואת הצרכים שלו, החל מרמת בית הספר והעזרה הלימודית עד לרמה של ההגשמה העצמית, המטרות, והמימוש שלהן”, עונה חכים לשאלה על אז והיום, “הילדים היום מאוד חכמים ויודעים מה הם רוצים. הם מתלבטים בשאלות כמו למה לי בית ספר עכשיו, מה זה יתרום לי אם אני רוצה להיות גיימר, או יוטיובר, או סטנדאפיסט. אנחנו מצליחים לשלב להם את תחומי העניין. לשמחתי, מעל 95 אחוז מסיימים אצלנו עם תעודת בגרות איכותית, הם מחויבים לשירות משמעותי בצבא – לפחות 40 אחוז מהבוגרים שלנו היו קצינים בשירותם הצבאי ולשיח משמעותי אצלנו באקדמיה – יש לנו מעל 60 אחוז בוגרים בעלי תואר ראשון לפחות”.

פנימיית שטיינברג

עם ילדי מנכ"לים בכיתה

“ההצעה לעבור לפנימייה הגיעה ממנהלת בית הספר בו למדתי בטבריה”, הוא נזכר. “כי הוגדרתי כמחונן. היא אמרה שכדאי שאצא מטבריה כי אין לי שום עתיד בעיר הזאת. הייתי ילד מאוד סקרן, ילד טוב, שעוזר בבית ותומך, אח קטן לשני אחים גדולים. למרות שהייתי טוב בלימודים והשתלבתי במסגרות של נוער שוחר מדע גם השתלבתי יפה בשכונה. החינוך של ההורים היה מתוך חופש של בחירה, בלי הרבה לחץ”.

אבל אמרת לא לפנימייה בפעם הראשונה.

“נכון, חשבנו בבית מה עושים עם זה והחלטנו שלא. בסוף כיתה ט’ שוב פנתה מחנכת אחרת בבית ספר אחר להורים אחרי שסיימתי בממוצע ציונים גבוה והמליצו שאולי כדאי שאצא למערכת חינוך אחרת. אחרי מחשבה הגענו לאגודה לקידום החינוך והופניתי לכאן”.

ספר על המפגש של הילד מטבריה עם כפר סבא?

“המפגש הזה הימם אותי. רק ברמה החומרית – מעיר בלי קניון לעיר עם שני קניונים. אין באולינג בטבריה, מצד שני זה להיות בכיתה עם ילדי מנכ”לים שזה שונה מאוד. אבל מיד אחרי שיצאתי מההלם רציתי מיד לטרוף את זה. תוך שניה אמרתי איפה הייתי עד עכשיו. יש שפה אחרת, צריך להכיר את העולם מחדש וגם ללמוד את עצמך בתוך הדבר הזה – לא מתוך רגשי נחיתות. הייתי ואני עדיין גאה בשורשים שלי ובצבע שאני מביא איתי”.

לא חשת בהתנשאות?

“אפשר היה לחוות התנשאות של ‘כפר סבא על טבריה’ אבל כשהילדים הכירו אותי זה עבר כלא היה. ברור שכפר סבא מצליחה לייצר אפשרויות והזדמנויות לנוער מהפריפריה ולא רק במערכת החינוך”.
בפנימייה הייתה לו חוויה טובה. “יש לי רק זיכרונות טובים, מעצבים”, הוא מסביר. “זה פותח איזה מקום של הבנה איפה אני נמצא במרחב. “המקום הזה הוא מיקרו של מדינת ישראל. פוגשים פה את כולם, מרקעים ומעדות שונות, משכונת התקווה, מירוחם, מטבריה ומצפת וגם מרמת השרון והאזור”.

בצבא היה בקורס טיס. “אני לא חושב שבטבריה המסלול היה מוביל אותי לשם”, הוא מודה. “משהו בחברה, בתפיסה ובהתכווננות, החל מקורס הכנה לכושר קרבי שלא היה מוכר לי עד שהגעתי לכאן, דרך שיח לשירות משמעותי שמכוון הכי גבוה שאפשר”. עקב בעיות רפואיות הגיע חכים להיות מפקד בקבע כקצין תכנון ומיון של בית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. אחרי שנת הטיול שאחרי הצבא הוא נרשם ללימודי אדריכלות ואף שכר בית בגבעתיים. “ואז קיבלתי טלפון שחסר פה מדריך בפנימייה. לא עבר לי בראש בכלל לחזור לכאן באותה תקופה, גם כילד לא חשבתי שאחזור להדריך כאן. תוך שבוע וחצי השתלבתי כאן”.

גלי חכים. צילום עזרא לוי

אתה כאן יותר ממחצית חייך.

“לא כיוונתי לניהול הפנימיה. בהתחלה זה היה כמדריך ‘איך קרה שהגעתי לכאן שוב פעם’. אתה יושב עם החניכים בחדר האוכל ולא מאמין. אחרי שלוש שנים שקודמתי להיות רכז הייתי בתפקיד שבע שנים. ביום הראשון, כשישבתי על כיסא המנהל, זה היה מוזר מאוד. בימים הראשונים חשבתי שעובדים עלי – או שיחשפו את הבלוף שלי. הכיסא פה לא הרגיש נוח, הייתי מחפש לשבת במקומות אחרים – לא מחוסר אמונה עצמית, אלא ממקום מכבד. אבל מיד אתה מבין את האחריות שיש עליך ומקבל אותה מהרגע הראשון. אתה מתמקם בכיסא ומרגיש הרבה יותר בטוח ונוח. את הכל אני עושה בשיתוף פעולה עם הצוות וגם ההורים שותפים”.

המוטו: להיות מקצוען

אבל היו גם סיטואציות קשות שהוא היה צריך לטפל בהן. זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו נהרג בוגר הפנימיה דותן יצחק ז”ל. “הוא היה קצין בצבא”, הוא מספר. “הודיעו לי על זה איך שאני חוזר, בערב יום הזיכרון, מבית העלמין בנהריה, קצת לפני הצפירה של שמונה בערב. מדובר בחניך ששתי אחיותיו למדו כאן אחריו, הצעירה עדיין כאן. הייתי צריך יחד עם קצינת הנפגעים ללכת ולבשר לה את הבשורה המרה. זה מסביר את המשפחתיות בתוך הפנימיה. זו סיטואציה מאוד קשה ומורכבת”.

מה המוטו שלך?

“אנחנו כל הזמן עסוקים בסוגיית הערך המוסף של שטיינברג בתוך עולם הפנימיות. אנחנו עוסקים בחינוך למצוינות, בדביקות במטרה, בלמידה, בהישגים ובחופש ביטוי ומחשבה, חשוב שיהיה חופש לשאול שאלות ולממש את הפוטנציאל – לא כשורה שחוקה – אלא ממש איך הופכים למקצוענים בתחום שאתה אוהב. מבחינתי גם לקום בבוקר ולסדר את המיטה זה חלק מלהיות מקצוען. החניכים שמסיימים את הפנימיה נמצאים במקום אחר וחזק, בלי רגשי נחיתות”.

ואחרי כל זה – איך ההורים שלך מתייחסים להצלחה שלך?

“אמא שלי מתרגשת מכל הדבר הזה. מאוד גאה. היא מדברת על זה בכל מקום שאליו היא הולכת. מבחינתה יצא ממני משהו”.

• מזמינים אתכם להצטרף לקבוצת העדכונים של צומת השרון כפר סבא בוואטסאפ באמצעות הקישור כאן.