"הרגשתי שטקסי יום הזיכרון מפספסים משהו"

ביום חמישי שעבר, ימים ספורים לפני ערב יום הזיכרון, אירחו למעלה מ־200 בתים ברחבי הארץ אחים שכולים במסגרת מיזם “אחים שלנו”, מיזם בו אחים שכולים שאיבדו את יקיריהם במהלך השירות הצבאי, מתארחים בבתים ומספרים לציבור על האח שאיבדו. בכפר סבא, אירחו שישה בתים אחים שכולים. באחד מהם התארחה טל שרייבמן (30), ילידת כפר סבא ותושבת העיר, שיזמה והקימה יחד עם ארבעה אחים שכולים אחרים את “אחים שלנו”.
שרייבמן, היא אחותו של סגן ניר שרייבמן ז”ל, שנהרג ב־1997, באסון המסוקים, כשהיה בדרכו ללבנון. ניר שירת כקצין שיתוף ארטילרי של חיל התותחנים במוצב בופור בלבנון, והיה בן 20 כשנהרג. טל, שהייתה בת עשר כשניר נהרג, זוכרת אח מצחיק ומלא חיים, שעל אף פער הגילאים ביניהם תמיד שילב אותה בחייו.
זו השנה הראשונה של פרויקט “אחים שלנו”, אך זו לא השנה הראשונה בה טל בוחרת לערוך ערב אינטימי בו היא מספרת על אחיה ניר לקראת יום הזיכרון. “כבר שבע שנים שאני מקיימת ערב זיכרון אישי בו אני אוספת חברים ובני משפחה ומספרת להם על ניר ועל עוד שלושה או ארבעה חללי צה”ל. הרגשתי שטקסי יום הזיכרון מפספסים משהו, ולא מצליחים מספיק לגעת”, היא אומרת, “רציתי שהחברים שלי יעמדו בצפירה וייזכרו באותו רגע בחלל אחד, כדי שיהיה מישהו שהם מרגישים שהם זוכרים באמת ומקרוב ביום הזה”.
לפני שלושה חודשים גילתה שרייבמן שלתחושה שלה, שיש סיפור מיוחד לאחים השכולים שעוד לא סופר, יש שותף. פנה אליה דרך חבר משותף אליסף פרץ, אח שכול לאוריאל, שנהרג לפני 18 שנה במארב בדרום לבנון, ואח שכול לאלירז, שנהרג לפני שבע שנים בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה. “בפברואר ציינו 20 שנה לאסון המסוקים ואנחנו, המשפחות השכולות של החללים באסון, ערכנו מיצג זיכרון גדול בכיכר רבין”, משחזרת שרייבמן, “בזכות הפעילות שלי באותו המיצג, אליסף פנה אלי וסיפר לי על הרעיון שלו. אמרתי לו, אליסף, התפרצת לדרך פתוחה. כבר כמה שנים שאני עורכת ערבים בעצמי כאלו לכבוד יום הזיכרון, וככה הכל התחיל”.

טל שרייבמן ואחיה סגן ניר שרייבמן ז"ל

שרייבמן, הייתה הראשונה שהצטרפה לצוות של המיזם, ויחד הם החלו לקיים מפגשים עם גופים רשמיים שסייעו להם לפנות לאחים שכולים. הם נפגשו עם נציגים ממשרד הביטחון, עם ארגון יד לבנים ועם קצינות נפגעים, וקיימו מפגשים עם ארגונים במטרה שיגיעו למפגשים בבתים הפתוחים. “הייתה הירתמות מדהימה של אנשים שסייעו לנו. כל מי שפנינו אליו עם הרעיון שלנו נרתם בלי לחשוב פעמיים”.
הם הגדילו לעשות, וערכו ארבעה מפגשי הכנה לאחים השכולים, בהם למדו האחים כיצד לספר את הסיפור בערב המיזם. “מה שמדהים זה שזו הפעם הראשונה בה ניתנה לאחים שכולים במה לספר את הסיפור שלהם, וחלקם לא ידעו איך לספר. כל הרעיון של המיזם הוא שלאחים שכולים יש סיפור אחר לספר, שלאו דווקא מקבל מקום ביום הזיכרון. סיפורים על רגעי שטות והומור, חלומות משותפים, על האח שהיה עבורם, ובעיקר לספר על מי שהוא היה, ופחות על הדרך בה הוא נהרג”, היא אומרת.
בשעות הצהריים באותו יום חמישי, התארחו חברי הצוות של המיזם “אחים שלנו” והמתנדבים שסייעו להם, ברחוב בלפור, בבית ראש הממשלה. “היה לנו ברור שאנחנו צריכים ליידע את ראש הממשלה על המיזם שלנו, בתור אח שכול בעצמו”, מספרת שרייבמן, “כשהוא שמע על המיזם הוא מאוד התרגש ואמר שישמח לספר על אחיו יוני. הוא הזמין אותנו לביתו וסיפר זיכרונות אישיים שלו מיוני, ואליסף סיפר על האחים שלו. זה היה מפגש שלא הותיר עין אחת יבשה”.
באותו ערב, התארחה שרייבמן בבית בשכונת הדרים בכפר סבא, וסיפרה על ניר מול 25 אנשים, שאת רובם לא הכירה. “מאוד התרגשתי, למרות שפעמים רבות דיברתי על ניר בחיי. ידעתי שההרצאה שלי תהיה אחרת בזכות המיזם ותכלול את הסיפורים הקטנים של אח ואחות. זה היה מרגש ומיוחד אפילו יותר, בעיקר כשידעתי שבדיוק באותה השעה שאני מספרת על אחי ניר, עוד 200 אחים שכולים ברחבי הארץ סיפרו על אח שלהם, בזכות המעמד שסייעתי לייצר”.